אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כַּתְּחִילָּה בֵּין יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו בֵּין לָאו שׁוֹמְעִין לוֹ. מִיכָּן וָהֵילָךְ יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אָֽמְרֵי. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בִּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים מַמָּשׁ. חִזְקִיָּה שָׁאַל. הֲרֵי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיהָרֵג וְנִשְׁתַּתֵּק. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָא לֹא נִשְׁתַּתֵּק הָיָה לוֹ לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ זְכוּת. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. הֵא שְׁאֵלְתָא דְחַמְרָא. אֶלָּא כֵינִי. הֲרֵי שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיהָרֵג וְאָמַר. יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת וְנִשְׁתַּתֵּק. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָא אִילּוּ לֹא נִשְׁתַּתֵּק הָיָה לוֹ לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ זְכוּת. אָמַר. הֵא אֲמִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוחנן הא אמירה. הא ודאי יש לאומרה ולהסתפק בזה ודוגמתו תמצא לעיל פ' הגוזל עצים בהל''א:
אלא כיני. אלא כך היא השאלה אם אמר יש לי ללמד על עצמי זכות ואח''כ נשתתק ולא הספיק לומר מה הוא הזכות אם אנו אומרים אפשר אם לא נשתתק היה ממש בדבריו וללמד הזכות על עצמו וצריך לסתור את את הדין ולהביא דיינין אחרים:
כן אנו אומרים. אם נאמר כן אפשר אם לא היה נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות:
הא שאלתא דחמרא. שאלת חמורים היא זו דאם נשתתק נשתתק והרי לא אמר כלום:
בתחלה. פעם ראשונה ושניה אפי' אין ממש בדבריו שומעין לו:
אמרי והוא שיש בדבריו אחרונים ממש. לפרושי מתני' קאמר וכלומר דלא תיקשי לר' יוחנן ממתני' דקתני ובלבד שיש ממש בדבריו דהתם בדבריו אחרונים מיירי אחר פעם ראשונה ושניה:
הלכה: נִגְמַר הַדִּין כול'. 27b מַתְנִיתִין אוֹ כְרִבִּי אוֹ כְרַבָּנִן בְּעִיר שֶׁלְּגוֹיִם. דְּתַנֵּי בִּשְׁעָרֶיךָ. רִבִּי אוֹמֵר. בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּשַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ. אַתָּה אוֹמֵר כָּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְשַׁעַר שֶׁנִּידּוֹנוּ בוֹ. נֶאֱמַר כָּאן בִּשְׁעָרֶיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כִּֽי יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ. מַה שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְהַלָּן שַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ אַף שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר כָּאן שַׁעַר שֶׁנִּמְצְאוּ בוֹ. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. בִּשְׁעָרֶיךָ. בְשַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ. אַתָּה אוֹמֵר כָּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְשַׁעַר שֶׁנִּמְצָא בוֹ. נֶאֱמַר כָּאן בִּשְׁעָרֶיךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת הָֽאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֶל שְׁעָרֶ֔יךָ. מַה שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְהַלָּן שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ. אַף שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר כָּאן שַׁעַר שֶׁנִּידּוֹן בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני שור שהיה יוצא ליסקל וכו'. גרסינן לה לעיל בב''ק פ' שור שנגח ד' וה' הלכ' ח' ושם פירשתי עם השייך לדין זה ע''ש:
גמ' מתניתא. דקתני בכל הנסקלין חוץ לב''ד ועובד ע''ז נמי בכלל:
או כרבי או כרבנן. דלקמן ובעיר של נכרים מיירי דאל''כ עובד ע''ז סוקלין אותו בשער שנמצא בו ועבד אליבא דרבי ואליבא דרבנן בשער שנידון בו אבל בעיר של נכרים הכל מודים בה כדתניא בתוספתא פ''י ומייתי לה בהאי תלמודא בכתובות פ''ד הלכה ה' העובד ע''ז סוקלין אותו במקום שעבד ואם היתה עיר של נכרי' סוקלין אותו על פתח בית דין:
דתני. דפליגי רבי ורבנן בעובד ע''ז. בשעריך. ביחיד העובד ע''ז כתיב כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו' וכתיב והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך ודריש רבי שעריך האמור למטה משעריך האמור למעלה מה להלן ודאי בשער שנמצאו ועבדו בו קאמר אף שעריך האמור למטה ששם סוקלין אותן ורבנן דרשי איפכא שעריך האמור למעלה נמי אחר שהביאו אותן לפני הב''ד הוא ויליף משעריך האמור למטה דמסתמא בשער שנידון בו קאמר:
משנה: אִם מָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת פְּטָרוּהוּ וְאִם לָאו יוֹצֵא לִיסָּקֵל. וְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו וְכָל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד׃
Pnei Moshe (non traduit)
מה. זה אנו מבקש ממך הודאה אחת ואתה מוסיף בעצמך אחרת. וכדי לדחות אותו על שאמר לו תן תודה ותיפטר מפני שלא אמרתי לך כן אלא על הודאה זו והרי אתה בעצמך הודית כזאת וכזאת:
כדי לנקות עצמן. מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים ואין הלכה כר' יהודה:
שהוא מוזמם. שעדיו הן שקרים:
וכזאת וכזאת עשיתי. מפרש בגמרא שהודה שמעל עוד בחרמים בימי משה:
ותן לו תודה. אע''ג דאין אדם נהרג על פי עצמו הריגת עכן הוראת שעה היתה:
מתני' רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומרים לו התודה. דקרוב לשם שמא תטרוף דעתו ולא יכול להתודות:
מתני' ופלוני ופלוני עדיו. שעבר עבירה פלונית בזמן פלוני ובמקום פלוני דילמא איכא אינשי דמזמי להו:
הלכה: אִם מָֽצְאוּ לוֹ זְכוּת כול'. תַּנֵּי. שׁוֹר הַיּוֹצֵא לִיסָּקֵל וְנִמְצְאוּ עֵידָיו זוֹמְמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. הֶפְקֵר טָעוּת הוּא. וְכֵן עֶבֶד הַיּוֹצֵא לִיסָּקֵל וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. זָכָה לְעַצְמוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יִיאוּשׁ שֶׁלְּטָעוּת הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני שור שהיה יוצא ליסקל וכו'. גרסינן לה לעיל בב''ק פ' שור שנגח ד' וה' הלכ' ח' ושם פירשתי עם השייך לדין זה ע''ש:
גמ' מתניתא. דקתני בכל הנסקלין חוץ לב''ד ועובד ע''ז נמי בכלל:
או כרבי או כרבנן. דלקמן ובעיר של נכרים מיירי דאל''כ עובד ע''ז סוקלין אותו בשער שנמצא בו ועבד אליבא דרבי ואליבא דרבנן בשער שנידון בו אבל בעיר של נכרים הכל מודים בה כדתניא בתוספתא פ''י ומייתי לה בהאי תלמודא בכתובות פ''ד הלכה ה' העובד ע''ז סוקלין אותו במקום שעבד ואם היתה עיר של נכרי' סוקלין אותו על פתח בית דין:
דתני. דפליגי רבי ורבנן בעובד ע''ז. בשעריך. ביחיד העובד ע''ז כתיב כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו' וכתיב והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך ודריש רבי שעריך האמור למטה משעריך האמור למעלה מה להלן ודאי בשער שנמצאו ועבדו בו קאמר אף שעריך האמור למטה ששם סוקלין אותן ורבנן דרשי איפכא שעריך האמור למעלה נמי אחר שהביאו אותן לפני הב''ד הוא ויליף משעריך האמור למטה דמסתמא בשער שנידון בו קאמר:
משנה: רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה עֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹמְרִ לוֹ הִתְוַדֵּה שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנִי֙ שִֽׂים נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיי אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ אַל תְּכַחֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙ לַֽיי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃ וּמְנַיִין שֶׁנִּתְכַּפֵּר לוֹ וִדּוּיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ מֶ֣ה עֲכַרְתָּ֔נוּ יַעְכָּרְךָ֥ יְי בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאֵי אַתָּה עָכוּר לְעָתִיד לָבוֹא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת אוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזוּמָּם אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן יְהוּ כָל אָדָם אוֹמֵר כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מה. זה אנו מבקש ממך הודאה אחת ואתה מוסיף בעצמך אחרת. וכדי לדחות אותו על שאמר לו תן תודה ותיפטר מפני שלא אמרתי לך כן אלא על הודאה זו והרי אתה בעצמך הודית כזאת וכזאת:
כדי לנקות עצמן. מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים ואין הלכה כר' יהודה:
שהוא מוזמם. שעדיו הן שקרים:
וכזאת וכזאת עשיתי. מפרש בגמרא שהודה שמעל עוד בחרמים בימי משה:
ותן לו תודה. אע''ג דאין אדם נהרג על פי עצמו הריגת עכן הוראת שעה היתה:
מתני' רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומרים לו התודה. דקרוב לשם שמא תטרוף דעתו ולא יכול להתודות:
מתני' ופלוני ופלוני עדיו. שעבר עבירה פלונית בזמן פלוני ובמקום פלוני דילמא איכא אינשי דמזמי להו:
הלכה: רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה עֶשֶׂר אַמּוֹת כול'. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכְּשֶׁמָעַל עָכָן בַּחֶרֶם הִתְחִיל יְהוֹשֻׁעַ מְפַייֵס לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. הוֹדִיעֵינִי מִי זֶה הָאִישׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵינִי מְפַרְסֵם כָּל בִּרְייָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא נִמְצֵאתִי אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרַע. אֶלָּא לֵךְ וְהַעֲמֵיד אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו וְהַפֵּל עֲלֵיהֶן גּוֹרָלוֹת. מִיַּד אֲנִי מוֹצִיאוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֨עַ בַּבֹּ֔קֶר וַיַּקְרֵ֥ב אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל לִשְׁבָטָ֑יו וַיִּלָּכֵ֗ד עָכָ֞ן בֶּן כַּרְמִ֧י בֶּן זֶרַ֖ח לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ אָמַר לוֹ עָכָן. מַה. בַּגּוֹרָל אַתָּה תוֹפְשֵׂינִי. לֵית בְּכָל הָהֵן דָּרָא כָּשֵׁר אֶלָּא אַתְּ וּפִינְחָס. אַסְקוּן נִיבְזִין בֵּינֵיכוֹן. פַּנְטוֹס דְּמִתְפַּייֵס חַד מִינְּכוֹן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא לְמֹשֶׁה רַבָּךְ לֵית מִידְמוֹךְ אֶלָּא תַּלְתִּין אוֹ אַרְבָּעִין יוֹמִין. לֹא כֵן אַלְפָּן מֹשֶׁה רַבָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים. שְׁרִיתָה טָעֵי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָפָה יְהוֹשֻׁעַ בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְחַלֵּק לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ בַּגּוֹרָל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל. אֱמוֹר מֵעַתָּה. אָנוּ מוֹצִיאִין שֵׁם רַע עַל הַגּוֹרָלוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם נִתְקַייְמוּ עַכְשָׁיו יְהוּ כָל יִשְׁרָאֵל אוֹמְרִים. בְּדֵינֵי נְפָשׁוֹת נִתְקַייְמוּ כָּל שֶׁכֵּן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. וְאִם בָּֽטְלוּ עַכְשָׁיו יְהוּ כָל יִשְׁרָאֵל אוֹמְרִים. בְּדֵינֵי נְפָשׁוֹת בָּֽטְלוּ כָּל שֶׁכֵּן בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל יְהוֹשֻׂעַ מְפַייֵס לְעָכָן וּמַשְׁבַּע לֵיהּ בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ. בְּנִי֙ שִֽׂים נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיי אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל. וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר. אָמְנָ֗ה. מָהוּ אָמְנָה. קוּשְׁטָא. אָנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙ לַֽיי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. אֲמַר לֵיהּ. 28a מָה אֲנָא בְעִי מִינָּךְ חָדָא וְאַתּ אָֽמְרָת לִי תַּרְתֵּי. אֲמַר לֵיהּ. אֲנִי הוּא שֶׁמָּעַלְתִּי בְחֶרֶם מִדְיָן וּבְחֶרֶם יְרִיחוֹ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. בְּאַרְבָּעָה חֲרָמִים מָעַל. בְּחֶרֶם כְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד. בְּחֶרֶם סִיחוֹן וְעוֹג. בְּחֶרֶם מִדְיָן. בְּחֶרֶם יְרִיחוֹ. וּמְנַיִין שֶׁכִּיפֵּר לוֹ ווִידּוּיוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵ֣י זֶ֗רַח זִ֠מְרִי וְאֵיתָ֧ן וגו'. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. זִמְרִי זֶה עָכָן שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה זִמְרִי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. הֵימָן זֶה עָכָן. אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֨אתִי֙. כּוּלָּם חֲמִשָּֽׁה. וְכִי אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה. אֶלּא מְלַמֵּד שֶׁאַף עָכָן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעָתִיד לָבוֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מחלפא שיטת ר''י. האי סוגיא הכא הוא דשייכא ובספרי הדפוס נתחלפו הסוגיות מהלכה להלכה:
תמן. בפ''ק דסוטה אומר אם היה שערה נאה לא היה סותר אלמא חייש להרהור' והכא אומר הכן דהאשה נסקלת ערומה:
הכא. שאני דהרי מכל מקום למיתה אזלה וליכא למיחש בה אבל התם שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פרחי כהונה:
מחלפה שיטת רבנן. אכתי דרבנן אדרבנן קשיא:
וכא. בסוטה אמרין הכין דסותר את שערה ומגלה את לבה:
ברור לו מיתה יפה. שלא לבזות אותה דתרתי לא עבדינן מיתה ובושה ובזיונא טפי לה מניחא דגופה אבל בסוטה ונוסרו כל הנשים כתיב ומצוה לביישה ואפי' היא טהורה למען תהיינה כל הנשים לוקחות מוסר ממנה שתהיינה צנועות ולא יביאו עצמן לידי חשד. וסוגיא זו כתובה בסוטה שם הלכה ה':
פניטוס. מלה לעז היא סוף דבר שיתפוס אחד מכם:
גמ' אסקין ניבזין ביניכון תעלו הגורלות והפילו ביניכם:
ולא עוד וכו'. הרי אינו אלא ל' או מ' יום שנפטר משה רבך וכבר שכחת מה שלימוד אותך על פי שנים עדים יקום דבר והתחלת להיות טועה בדין:
בדיני נפשות בטלו כ''ש בדיני ממונות. כלומר בגורל הראשון שנעשה והיה בדיני נפשות ואם בראשון בטל מכ''ש בגורלות שיעשו אח''כ אף שהן דיני ממונות:
שים נא כבוד. בשביל כבוד השם תעשה ואיני מבקש ממך אלא הודאה תן לה' תודה ותיפטר:
מהו אמנה קושטא. זהו הודאה על חרם של עכשיו שאמת הוא שעברתי ועוד אנכי חטאתי וגו' מכבר כדמסיק:
בארבעה חרמים. כזאת תרתי וכזאת ארבע:
ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ובני זרח וגו'. וכדמסיק כלם חמשה כתיב ומפרש מקודם דנאמר ונרמז שם עכן:
ביעשה מעשה זמרי. בן סלוא ועבר גם על עריות:
הימן. דכתיב שם זה עכן על שם שהאמין על עצמו ואמר אמנה וגו':
כולם חמשה. מנינא למה לי אלא שכולם חמשה שוין הם לעולם הבא:
וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת כול'. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיהָרֵג. אָֽמְרוּ לוֹ. אֱמוֹר. תְּהָא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי. אָמַר. תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי חוּץ מִן עָוֹן זֶה. אִם עָשִׂיתִיו אַל יִמְחוֹל לִי. וּבֵית דִּין יִשְׂרָאֵל יְהֵא נָקִי. וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֶצֶל חֲכָמִים זָֽלְגוּ עֵינֵיהֶם. אָֽמְרוּ. לְהַחֲזִירוֹ אֵי אֶפְשַׁר שֶׁאֵין לְדָבָר סוֹף. אֶלָּא הֲרֵי דָמוֹ תָלוּי בַּצַּוָּר עֵדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
להחזירו אי אפשר. אע''פ שגם העדים חזרו בהן ונתנו טעם לדבריהן כעובדא דבן שמעון בן שטח לקמן:
רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּר טַבַּאי. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא הָרַגְתִּי עֵד זוֹמֵם. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עַד שֶׁיֵּיהָרֵג. שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶ֭שׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. אֶרְאֶה בִנְחָמָה אִם לֹא מַעֲלִים עָלֶיךָ כְּאִילּוּ שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי. בְּאוּתָהּ שָׁעָה קִיבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יוֹרֶה אֶלָּא מִפִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח.
Pnei Moshe (non traduit)
אם לא הרגתי עד זומם. להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין עד זומם נהרג עד שיהרג הנידון שנא' נפש תחת נפש וחכמים דחו לדרשה שלהן כדאמר פ''ק דמכות:
כאילו שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהן:
שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח הָיוּ יָדָיו חֲמוּמוֹת. אֲתַא סִיעַת לֵיצָנִין אָֽמְרֵי. הֲבוּ עֵצָה נִיסְהוֹד עַל בְּרֵיהּ וְנִיקְטְלִינֵיהּ. אַסְהִידוּ עֲלוֹי. וְנִגְמַר דִּינוֹ לֵיהָרֵג. מִי נְפַק לְמִיתְקַטְּלָא אָֽמְרֵי לֵיהּ. מָרִי שִׁיקְרִין אֲנָן. בְּעָא אֲבוֹי מַחְזַרְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אַבָּא. אִם בִּיקַשְׁתָּה לָבוֹא תְשׁוּעָה עַל יָדָךְ עֲשֵׂה אוֹתִי כְאֶסְקוֹפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. על שם שהיה מתחמם ומוסר עצמו לדון לאלו שמנים נשים המכשפות כדלקמן בפרקין ונתקלאו קרוביהן של הנשים ובאו כת ליצנים ושקרנים ונתנו עצה להעיד על בנו שהרג את הנפש:
מי נפק. כשיצא ליהרג אמרו העדים לשמעון בן שטח מרי שקרנים אנחנו ורצה להחזיר לבנו והוא לא רצה:
בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ כול'. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה שְׁנֵי בְנֵי אָדָם נִזְקָקִין לְכַלְבָּה. אָֽמְרִין. נָן יָֽדְעִין דּוּ גַּבְרָא חֲסִידָא אֲזִיל וּמַסְהִיד עֲלָן וּמָרָן דָּוִד קְטִיל לָן. אֶלָּא נַיקְדִּימֵיהּ וְנִיסְהוֹד עֲלוֹי. אַסְהִידוּ עֲלֵיהּ. וְנִגְמַר דִּינוֹ לֵיהָרֵג. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר. הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד כֶּ֗֝לֶב יְחִידָתִֽי׃ מֵחֶרֶב. מֵחֶרֶב אוּרִיָּה. מִכֶּלֶב. מִכַּלְבּוֹ שֶׁלְּחָסִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין אנן ידעינן דהוא גברא חסידא. ואם ילך ויעיד עלינו יאמינו לו ואדונינו דוד יצוה להמיתנו אלא נקדים עצמינו ונעיד עליו שהוא עשה כן:
הוא שדוד אמר. אחר שנודע לו בשקר היה:
מחרב אוריה. מעונש אוריה שהכיתיו בחרב בני עמון:
מכלבו של חסיד. שלא יהיה לי עונש על זה שנהרג בחנם בעדות שקר דכלבה:
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי סְלַק לְעִילִיתָא דְבֵי מִדְרָשָׁא וְרָאָה שְׁנֵי בְנֵי אָדָם נִזְקָקִין זֶה לָזֶה. אָֽמְרוּ לֵיהּ. רִבִּי. הַב דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ חַד וַאֲנָן תְּרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
הב דעתך. שתשתוק בדבר ואם לאו אנחנו שנים ונאמנים עליך ואין אתה נאמן עלינו להעיד בב''ד:
משנה: רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מפשיטין את בגדיו. דכתיב ורגמו אותו ולא כסותו:
מכסין אותו מלפניו. פרק א':
ואין האשה נסקלת ערומה. אלא בחלוק א' והלכה כחכמים:
מתני' בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. ומשם מפילו לארץ:
הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן והוא על פניו מגונה יותר. ועוד שאם לא מת השני נוטל את האבן ונותנה על לבו:
הלכה: אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כול'. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן אָמַר. אִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ. וָכָא הוּא אוֹמֵר אָכֵין. הָכָא מִכָּל מָקוֹם לְמִיתָה אָֽזְלָה. בְּרַם תַּמָּן שֶׁאִם תִּימָּצֵא טְהוֹרָה וְיִתְגָּרוּ בָהּ פִּירְחֵי כְהוּנָּה. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רַבָּנִן. תַּמָּן אָֽמְרִין. הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה. וָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. הָכָא וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ. בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה. בְּרַם תַּמָּן נִיוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁ֔ים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מחלפא שיטת ר''י. האי סוגיא הכא הוא דשייכא ובספרי הדפוס נתחלפו הסוגיות מהלכה להלכה:
תמן. בפ''ק דסוטה אומר אם היה שערה נאה לא היה סותר אלמא חייש להרהור' והכא אומר הכן דהאשה נסקלת ערומה:
הכא. שאני דהרי מכל מקום למיתה אזלה וליכא למיחש בה אבל התם שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פרחי כהונה:
מחלפה שיטת רבנן. אכתי דרבנן אדרבנן קשיא:
וכא. בסוטה אמרין הכין דסותר את שערה ומגלה את לבה:
ברור לו מיתה יפה. שלא לבזות אותה דתרתי לא עבדינן מיתה ובושה ובזיונא טפי לה מניחא דגופה אבל בסוטה ונוסרו כל הנשים כתיב ומצוה לביישה ואפי' היא טהורה למען תהיינה כל הנשים לוקחות מוסר ממנה שתהיינה צנועות ולא יביאו עצמן לידי חשד. וסוגיא זו כתובה בסוטה שם הלכה ה':
פניטוס. מלה לעז היא סוף דבר שיתפוס אחד מכם:
גמ' אסקין ניבזין ביניכון תעלו הגורלות והפילו ביניכם:
ולא עוד וכו'. הרי אינו אלא ל' או מ' יום שנפטר משה רבך וכבר שכחת מה שלימוד אותך על פי שנים עדים יקום דבר והתחלת להיות טועה בדין:
בדיני נפשות בטלו כ''ש בדיני ממונות. כלומר בגורל הראשון שנעשה והיה בדיני נפשות ואם בראשון בטל מכ''ש בגורלות שיעשו אח''כ אף שהן דיני ממונות:
שים נא כבוד. בשביל כבוד השם תעשה ואיני מבקש ממך אלא הודאה תן לה' תודה ותיפטר:
מהו אמנה קושטא. זהו הודאה על חרם של עכשיו שאמת הוא שעברתי ועוד אנכי חטאתי וגו' מכבר כדמסיק:
בארבעה חרמים. כזאת תרתי וכזאת ארבע:
ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ובני זרח וגו'. וכדמסיק כלם חמשה כתיב ומפרש מקודם דנאמר ונרמז שם עכן:
ביעשה מעשה זמרי. בן סלוא ועבר גם על עריות:
הימן. דכתיב שם זה עכן על שם שהאמין על עצמו ואמר אמנה וגו':
כולם חמשה. מנינא למה לי אלא שכולם חמשה שוין הם לעולם הבא:
משנה: בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו אִם מֵת בָּהּ יָצָא. וְאִם לָאו נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא וְאִם לָאו הָעֵד הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר יַ֣ד הָֽעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה בּ֤וֹ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לַֽהֲמִית֔וֹ וְיַד֥ כָּל הָעָ֖ם בָּאַֽחֲרֹנָ֑ה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מפשיטין את בגדיו. דכתיב ורגמו אותו ולא כסותו:
מכסין אותו מלפניו. פרק א':
ואין האשה נסקלת ערומה. אלא בחלוק א' והלכה כחכמים:
מתני' בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. ומשם מפילו לארץ:
הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן והוא על פניו מגונה יותר. ועוד שאם לא מת השני נוטל את האבן ונותנה על לבו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source